榮耀歸給主耶穌基督！五旬節、一

五旬節、一

一、前言：

「你們要從安息日的次日，獻禾捆為搖祭的那日算起，要滿了七個安息日。

到第七個安息日的次日，共計五十天，又要將新素祭獻給耶和華。」（利23:15/16）

   逾越節後，安息日的次日（七日的頭一日：星期日），祭司會將一捆新熟的大麥獻為祭物，這是「前初熟節」。接著從「前初熟節」那一天起，開始種植小麥，到了七個安息日的次日，共計五十天小麥初熟了，需要將新素祭獻給耶和華，稱這是五旬節、七七節、收割節、又稱為是「後初熟節」。

二、第一次的五旬節

1、地點在西乃山

以色列人出埃及地以後，滿了三個月的那一天（指三月的第一天），就來到西乃的曠野（出19:1）。接下來，耶和華要在眾百姓眼前，降臨在西奈山上；故此，還需有三天的預備，三天後耶和華要在西奈山，頒佈《十誡》給摩西；這一天是三月的第四天，就是出埃及後第一次的五旬節，紀念以色列人出埃及後第五十天，並從神那裡領受妥拉（律法：摩西五經）。所以，猶太人也會在五旬節，紀念領受「妥拉」。

以色列出埃及那一年，正月十四日，是歷史上第一個逾越節；法老半夜緊急催他們離開，在曠野行了16天的路程，進入了第二個月。在第二個月時，以色列人整整走了30天 (猶太曆月是沒有 31 天的)。接著進入三月的第一天，來到了西乃山的曠野，加三天預備，因為耶和華要在眾百姓眼前降臨在西乃山。這樣出埃及之後總計的天數，一共是有五十天（16、30、1、3）。

2、耶和華降臨在西乃山，五旬節那一天頒佈律法

    「到了第三天早晨，在山上有雷轟、閃電，和密雲，並且角聲甚大，營中的百姓盡都發顫。摩西率領百姓出營迎接神，眾人都站在山下。西乃全山冒煙，因為耶和華在火中降於山上。山的煙氣上騰，如燒窰一般，遍山大大的震動。角聲漸漸地高而又高，摩西就說話，神有聲音答應他。」（出19:16/19）

    這時，摩西就說話了，神有聲音答應他。在西乃山下有幾百萬人，包括了以色列人，又有許多閒雜人（出12:38）；這些和以色列同來的，包括了埃及人，及寄居在埃及的外族人（其中有十二探子之一的迦勒，他父親耶孚尼是迦南基尼洗人─民32:12）。這是人類歷史上，除了在聖經上，任何宗教從未有過的神蹟！就是耶和華神在同一時間，頒佈了十誡，向這麼多不同方言的人說話。

這一件事，在以色列的歷史上，從沒有人否認過。這些各族說不同話的人，當神的話語一進入他們的耳中，就成了各人自己鄉談的方言。根據猶太傳統，拉比Yochanan說：「五旬節那一天，摩西帶著百姓來到山下，耶和華的聲音從西乃山傳出來，變成了70個語言，讓全會眾所有不同方言的人，都能知道神的律法。

3、律法時代

以色列人出埃及地以後﹐來到西乃的曠野。耶和華呼喚摩西說﹐你要告訴以色列人﹐說：「我向埃及人所行的事，你們都看見了，且看見我如鷹將你們背在翅膀上，帶來歸我。如今你們若實在聽從我的話，遵守我的約，就要在萬民中作屬我的子民，因為全地都是我的。你們要歸我作祭司的國度，為聖潔的國民。這些話你要告訴以色列人。」（出19:4/6）百姓聽了摩西的話，都同聲回答說：「凡耶和華所說的﹐我們都要遵行。」就這樣，全會眾都同意和耶和華神立約

摩西照神的吩咐，五旬節在西乃山宣佈律法，同意與耶和華立約，要百姓遵守神的話；從此以色列是新的國、新的民誕生，不再是一個稀少民族，而是一個大國，在全地中作屬神的子民，是歸神作祭司的國度，為聖潔的國民。耶和華之所以愛以色列，並非因他們的人數多，而是守祂向亞伯拉罕、以撒、雅各所起的誓。神和以色列人立約，這只是一個示範；耶和華愛全地凡屬祂的人、就是遵守祂話的各邦、各國，都同樣會蒙神的喜愛、賜憐憫施恩惠。

4、律法是守不住的

「凡以行律法為本的，都是被咒詛的；因為經上記著：凡不常照律法書上所記一切之事去行的，就被咒詛。沒有一個人靠著律法在神面前稱義，這是明顯的。」（加3:10/11）

神在西乃山，呼召摩西頒布律法，那天正巧是五旬節；然後摩西被召回山上，留在山上四十天。四十天將近，百姓在山下造金牛犢，惹神忿怒；摩西急忙下山，把手中兩塊法版摔碎了，又將所鑄的牛犢用火焚燒；說：「凡屬耶和華的，都要到我這裡來！」利未的子孫都到他那裡，把刀跨在腰間，百姓中被殺約有三千（出32:28）。

你若能隨時守住所有的律法，就不需要別的義，問題是沒有人做得到（加3:11）；人只要犯一條律法，就是犯了眾條（雅2:10）。律法一頒佈，一下百姓就死了三千人，這樣誰能擔得起呢？保羅說：「按著我裡面的意思，我是喜歡神的律（律法）；但我覺得肢體中另有個律，和我心中的律交戰，把我擄去，叫我附從那肢體中犯罪的律。我真是苦啊！誰能救我脫離這取死的身體呢？」（羅7:22/25）

這樣看來，保羅已體會到律法是守不住的，必需由耶穌幫我們來成全；當你靠著我們的主耶穌基督，就能脫離犯罪的律了。於是他寫下羅馬書，說：「律法的總結就是基督，使凡信祂的都得著義。」（羅10:4）

二、耶穌復活後的第一個五旬節

1、聖靈澆灌下來

「五旬節到了，門徒都聚集在一處。忽然，從天上有響聲下來，好像一陣大風吹過，充滿了他們所坐的屋子，又有舌頭如火焰顯現出來，分開落在他們各人頭上。他們就都被聖靈充滿，按著聖靈所賜的口才說起別國的話來（方言）。」（徒2:1/4）

    五旬節那一天，從天上有大響聲下來！聖靈如同舌頭的火焰，澆灌落在門徒眾人身上，他們就說出方言來。那時，有虔誠的猶太人從天下各國來，住在耶路撒冷。這聲音一響，眾人都來聚集，各人聽見門徒用眾人的鄉談說話，就甚納悶；都驚訝希奇說：看哪，他們竟用我們生來的鄉談，講說神的大作為。

這一幕和西乃山的五旬節，耶和華在山上對眾百姓說話，豈不是類似一樣的光景嗎！那時，摩西就說話，神有聲音答應他；百姓聽到耶和華一發聲，有如雷轟、閃電、角聲…。試想一下，在西乃山下有幾百萬人，神一瞬時需對眾人頒佈了十誡，且是對不同種族的人說話，如何才能做到呢？那就必需當神的話一出，嘹亮清晰，自然奇妙進入人心中，成了各地人聽得懂的鄉談方言。

2、得著能力

「但聖靈降臨在你們身上，你們就必得著能力，並要在耶路撒冷、猶太全地，和撒瑪利亞，直到地極，作我的見證。」（徒1:8）

當主耶穌釘十架時，彼得三次不認主，其餘的門徒都躲起來，人人軟弱恐懼、沒人有能力為主作工！但聖靈降在門徒身上，彼得和十一個使徒，瞬時就得著能力，敢站起來為主作見證，彼得高聲說：「猶太人和一切住在耶路撒冷的人哪，這件事你們當知道，也當側耳聽我的話。這耶穌，神已經叫他復活了，我們都為這事作見證。」

在耶路撒冷的眾人，聽這話覺得扎心，就說：「弟兄們，我們當怎樣行？」彼得說：「你們各人要悔改（血的見證），奉耶穌基督的名受洗（水的見證），叫你們的罪得赦，就必領受所賜的聖靈（聖靈的見證）。」（徒2:38）這是彼得傳福音的第一篇道，信耶穌就是要悔改、受洗、受靈浸（說方言），這真理直到如今，不因科技進步，時代的變遷，永不改變！

3、一天就有三千人受洗，耶路撒冷教會建立起來

彼得還用許多話作見證，勸勉他們說，你們當救自己脫離這彎曲的世代；於是領受他話的人，就都受了洗。那一天，門徒約添了三千人，恆心遵守使徒的教訓，彼此交接，擘餅，祈禱。」（徒2:40/42）就在五旬節當天，餅杯出現了，這是代表耶路撒冷教會建立起來，教會時代正式開始。從此，救恩是因信耶穌基督稱義，因祂已為我們釘死在十架上，贖出我們脫離律法的咒詛。

摩西在西乃山頒佈舊約的律法，那天正是五旬節；之後摩西被召上山四十天，百姓在山下造金牛犢，一天就死了三千人。相比之下，新約五旬節聖靈澆灌下來，門徒受聖靈洗說方言，耶穌完成了血、水、聖靈全備福音，一天就有三千人受洗得救。這中間的差別，是從律法時代轉為恩典和真理時代。經上說：「律法本是藉著摩西傳的；恩典和真理都是由耶穌基督來的。」（約1:17）

從此，我們不需再靠著因行律法稱義，因著耶穌已替我們擔當律法的罪，以無罪代替有罪的，使我們因信耶穌基督，在恩典和真理（血、水、聖靈）中成聖稱義，不必承擔律法的咒詛。

三、一九四八年5月14日，以色列復國，那天就是五旬節

「國豈能一日而生？民豈能一時而產？因為錫安一劬勞便生下兒女，這樣的事誰曾聽見？誰曾看見呢？」（賽66:8）

1、國豈能一日而生，民豈能一時而產

國豈能一日而生？民豈能一時而產？這國就是以色列，這民就是以色列民。以色列復國的時間，是一九四八年5月14日；當天，大衛•班•古里安（以色列第一任總理），必需在短時間內，緊急決定是否要建國？

事情是這樣，那時的英國決定要在一九四八年5月14日，夜晚12點，降下英國的聯合王國旗，離開巴勒斯坦。英國告之以色列，說：「英軍即將終止對巴勒斯坦地區的託管，請以色列必需趕緊決定，是否要宣佈建國！不然，一九四八年5月15日凌晨開始，這問題由他們中東國家自己去解決。」

大衛•本•古里安臨危受命，十分緊急，其實只有幾個小時的時間決定；他需在兩個選項之間做決定：一個是糟糕的選項，另一個是更糟糕的選項：

A、一個是糟糕的選項，宣佈建國，然後準備，「即將會發生的戰爭」。

B、另一個更糟糕的選項，不宣佈建國，然後準備，「照樣會發生的戰爭」。

2、向全世界宣佈以色列建國了

大衛•本-古里安說：「雖然我只有幾個小時做決定，但這個國家必須誕生。」一九四八年5月14日下午4:00（49天），大衛•班•古里安向全世界宣佈：「以色列這個國家正式建立起來。」在十一分鐘後，立即獲得美國的「事實」承認。儘管最後，以色列要靠戰場的勝負決定生存，不過，美國在生死交關適時承認，讓以色列人大為振奮。

「耶和華說：我既使她臨產，豈不使她生產呢？你的神說：我既使她生產，豈能使她閉胎不生呢？」（賽66:9）以色列的復國，就如婦人剛有產痛就即刻臨盆，生下了兒女。當天黃昏太陽一下山，正式進入希伯來曆50天，那一時刻就是五旬節開始了。本-古里安說：「我們在街上跳舞歡慶建國才幾個小時，就有五個阿拉伯國家，來入侵以色列這個新生的國家，對以色列人民和土地構成了生存威脅。」

經上這樣寫著：「他們說：來吧，我們將他們剪滅，使他們不再成國！使以色列的名不再被人記念！神啊，求祢不要靜默！神啊，求祢不要閉口，也不要不作聲！使他們知道：惟獨祢名為耶和華的，是全地以上的至高者！」（詩83:1,4,18）

3、 五旬節又名「後初熟節」；初熟就是復活、誕生的意思

以色列將初熟的大麥獻為祭物，這是「前初熟節」，預表主耶穌復活，祂是真正初熟的果子。那一天起，開始種植小麥，共計五十天小麥初熟了，將初熟的小麥獻給耶和華，這是「後初熟節」，又稱為五旬節，預表一國家誕生。

國豈能一日而生？民豈能一時而產？這經上的話，時間不是隨便說的，日子也不是隨便定的；必需是在神的旨意下，安排好的那一個正確日子和時辰。初熟是指著復活、生出來！基督是初熟的果子，以色列是新生初熟的國家。

以色列之所以在五旬節復國，因那日子是神選定的，當天正是初熟節，是耶和華的節期，是神為自己量身定好的日子；不早不晚就是那一天，耶和華親自調動天地萬物，這個國家就在那一時刻，及時誕生建立起來，實在太榮耀了！

4、邁克儒德（Michael Rood）的計算

邁克．儒德是一位作家、歷史學家、教師、廣播者和持續一生的聖經學生。他的作品，在以色列地的猶太學者，和基督徒編年史專家中，均被認可，且一直被各類期刊與網站引述。他從天文學和農業學上，校正合乎聖經的希伯來日曆、及編年體福音書…等，皆有相當的可靠性。

以下是他的敘述：

我使用合乎聖經的曆法計算，證實一件事：「我一直以來的揣測，以色列國一日而生，那天從初熟節算起，剛好滿了七個安息日；當天（1948年5月14日），日頭一落下，就是安息日的次日，正是五旬節開始了！」

[English translation]

Pentecost

1.     Introduction:

"You shall count off seven weeks from the time you begin to put the sickle to the standing grain. Then you shall keep the Feast of Weeks to the Lord your God with the tribute of a freewill offering from your hand, which you shall give as the Lord your God blesses you." (Leviticus 23:15-16, NIV)

After the Passover, on the day after the Sabbath (the first day of the week, Sunday), the priests would present a sheaf of the firstfruits of the harvest as an offering. This was called the "Feast of Firstfruits." From that day, the planting of wheat would begin, and after seven Sabbaths, a total of fifty days, the wheat would be ripe. On the day after the seventh Sabbath, the Feast of Weeks, also known as Pentecost, Harvest Festival, or the "Feast of Later Fruits," would be celebrated.

2.     The First Pentecost

1)    Location: Mount Sinai

After the Israelites left Egypt, on the same day, three months later, they came to the Desert of Sinai (Exodus 19:1). The Lord was going to come down on Mount Sinai in the sight of all the people. Therefore, they needed to prepare for three days, and on the third day, the Lord would come down on Mount Sinai and give Moses the Ten Commandments. This day was the fourth day of the third month, which was the first Pentecost after the Israelites left Egypt. It commemorated the fiftieth day after the Israelites' departure from Egypt and the receiving of the Torah (the Law: the five books of Moses) from God. Therefore, the Jewish people also celebrate the Pentecost to commemorate the receiving of the Torah.

In the year when the Israelites left Egypt, on the fourteenth day of the first month, they celebrated the first Passover in history. Pharaoh urgently told them to leave in the middle of the night, and they traveled for 16 days in the wilderness, entering the second month. In the second month, the Israelites traveled for a complete 30 days (because the Jewish calendar does not have 31 days). Then, on the first day of the third month, they arrived at the wilderness of Mount Sinai and prepared for three days because the Lord was going to come down on Mount Sinai in the sight of all the people. So, the total number of days after leaving Egypt was fifty days (16, 30, 1, 3).

2)    The Lord descended on Mount Sinai on the day of Pentecost and gave the law:

"On the morning of the third day there was thunder and lightning, with a thick cloud over the mountain, and a very loud trumpet blast. Everyone in the camp trembled. Then Moses led the people out of the camp to meet with God, and they stood at the foot of the mountain. Mount Sinai was covered with smoke because the Lord descended on it in fire. The smoke billowed up from it like smoke from a furnace, and the whole mountain trembled violently. As the sound of the trumpet grew louder and louder, Moses spoke and the voice of God answered him." (Exodus 19:16/19, NIV)

At this point, Moses spoke and God answered him. There were millions of people at the foot of Mount Sinai, including the Israelites and many foreigners (including Egyptians and other non-Israelites who had come out of Egypt with them). Among these foreigners was Caleb, one of the twelve spies, whose father Jephunneh was a Kenizzite (Numbers 32:12). This was a miraculous event in human history that has no parallel in any other religion, apart from what is recorded in the Bible. The Lord God spoke to such a diverse group of people, each with their own languages, all at the same time.

This event has never been denied in the history of Israel. When the words of God entered the ears of these people who spoke different languages, it became the native dialect of each individual. According to Jewish tradition, Rabbi Yochanan said: "On the day of Pentecost, when Moses brought the people to the foot of the mountain, the voice of the Lord came from Mount Sinai and became seventy languages, so that all the people of different languages present could understand the law of God."

3)    During the time of the Law

"After the Israelites had come out of Egypt, they arrived in the wilderness of Sinai. The Lord called to Moses and said, 'Tell the Israelites: You yourselves have seen what I did to the Egyptians, and how I carried you on eagles' wings and brought you to myself. Now if you obey me fully and keep my covenant, then out of all nations you will be my treasured possession. Although the whole earth is mine, you will be for me a kingdom of priests and a holy nation.' These are the words you are to speak to the Israelites." (Exodus 19:4-6)

The people responded to Moses with one voice, saying, "Everything the Lord has said we will do." So Moses brought their answer back to the Lord, and the whole congregation agreed to the covenant with the Lord.

Moses proclaimed the law on Mount Sinai as God had commanded. The people agreed to keep God's words and entered into a covenant with the Lord. From that point on, Israel became a new nation, no longer a small ethnic group but a great nation, a people belonging to God. They became a kingdom of priests and a holy nation. The reason why the Lord loved Israel was not because of their large number, but because He had made a promise to Abraham, Isaac, and Jacob. The covenant between God and the Israelites was a demonstration of God's love. The Lord loves all people who belong to Him and keep His word, from every nation and every country, and they will all receive God's love, mercy, and grace in the same way.

4)    The Law is impossible to keep.

"Clearly no one who relies on the law is justified before God, because ‘the righteous will live by faith.’ The law is not based on faith; on the contrary, it says, ‘The person who does these things will live by them.’" (Galatians 3:10-11)

When God called Moses on Mount Sinai to give the law, it happened to be the day of Pentecost. Moses was then summoned back up the mountain and stayed there for forty days. As the forty days were coming to an end, the people below made a golden calf, which provoked God's anger. Moses hurriedly came down from the mountain, smashed the two tablets of the law in his hands, and burned the calf they had made with fire. He said, "Whoever is for the Lord, come to me!" The descendants of Levi gathered around him, and they struck down about three thousand of the people. (Exodus 32:28)

If you could keep all the laws at all times, you wouldn't need any other righteousness. However, the problem is that no one can do it. "Clearly no one who relies on the law is justified before God, because ‘the righteous will live by faith.’" (Galatians 3:11) If a person breaks one law, it is as if they have broken all of them. (James 2:10) When the law was given, three thousand people died immediately. Who can bear such a burden? Paul says, "For in my inner being I delight in God’s law; but I see another law at work in me, waging war against the law of my mind and making me a prisoner of the law of sin at work within me. What a wretched man I am! Who will rescue me from this body that is subject to death? Thanks be to God, who delivers me through Jesus Christ our Lord!" (Romans 7:22-25)

Therefore, Paul realized that the Law is impossible to keep, and it is necessary for Jesus to fulfill it on our behalf. When you rely on our Lord Jesus Christ, you can be free from the law of sin. So he wrote in the Book of Romans, "Christ is the culmination of the law so that there may be righteousness for everyone who believes." (Romans 10:4)

3.     The First Pentecost after the Resurrection of Jesus

1)    The Outpouring of the Holy Spirit

"When the day of Pentecost came, they were all together in one place. Suddenly a sound like the blowing of a violent wind came from heaven and filled the whole house where they were sitting. They saw what seemed to be tongues of fire that separated and came to rest on each of them. All of them were filled with the Holy Spirit and began to speak in other tongues as the Spirit enabled them." (Acts 2:1-4)

On the day of Pentecost, there was a great sound from heaven! The Holy Spirit came down like tongues of fire and poured out on all the disciples, and they began to speak in different languages. At that time, there were devout Jews from every nation staying in Jerusalem. When this sound occurred, a crowd came together and was bewildered because each one heard the disciples speaking in his own language. They were amazed and astonished, saying, 'Are not all these who are speaking Galileans? Then how is it that each of us hears them in our native language, speaking of the wonders of God?'

This scene is similar to the Pentecost at Mount Sinai when the Lord spoke to the people. Moses spoke, and God answered him with a voice. The people heard the voice of the Lord like thunder, lightning, and the sound of a trumpet. Imagine the situation at the foot of Mount Sinai with millions of people. God instantly communicated the Ten Commandments to all the people, speaking to individuals of different races. How was it possible? It required God's words to be clear and understandable, miraculously entering into the hearts of people in their own languages and dialects."

2)    Obtaining Power

"But you will receive power when the Holy Spirit comes on you; and you will be my witnesses in Jerusalem, and in all Judea and Samaria, and to the ends of the earth." (Acts 1:8, NIV)

When Jesus was crucified, Peter denied Him three times, and the rest of the disciples hid in fear. Everyone was weak and afraid, without the ability to work for the Lord. But when the Holy Spirit came upon the disciples, Peter and the eleven apostles immediately received power. They dared to stand up and be witnesses for the Lord. Peter proclaimed loudly, "Fellow Jews and all of you who live in Jerusalem, let me explain this to you; listen carefully to what I say. Jesus of Nazareth was a man accredited by God to you by miracles, wonders and signs, which God did among you through him, as you yourselves know." (Acts 2:14-22)

When the people in Jerusalem heard these words, they were deeply convicted and asked, "Brothers, what shall we do?" Peter replied, "Repent and be baptized, every one of you, in the name of Jesus Christ for the forgiveness of your sins. And you will receive the gift of the Holy Spirit." (Acts 2:38) This was Peter's first sermon preaching the Gospel. To believe in Jesus means to repent, be baptized, and receive the Holy Spirit baptism (speaking in tongues). This truth remains unchanged to this day, regardless of technological progress or changing times.

3)    Three Thousand People Baptized in One Day, the Establishment of the Church in Jerusalem

With many other words, Peter testified and urged them, saying, "Save yourselves from this corrupt generation." Those who accepted his message were baptized, and about three thousand were added to their number that day. They devoted themselves to the apostles' teaching and to fellowship, to the breaking of bread and to prayer." (Acts 2:40/42, NIV)

On the day of Pentecost, the bread and cup appeared, symbolizing the establishment of the Church in Jerusalem and the beginning of the Church Age. From then on, salvation comes through faith in Jesus Christ, for He was crucified on the cross for us, redeeming us from the curse of the law.

Moses proclaimed the Old Covenant law on Mount Sinai, which happened on the day of Pentecost. Later, Moses was called up the mountain for forty days, and the people below made a golden calf and three thousand of them died in a single day. In contrast, on the day of Pentecost in the New Covenant, the Holy Spirit was poured out, and the disciples were baptized with the Holy Spirit and spoke in tongues. Jesus accomplished the complete gospel of blood, water, and the Holy Spirit, and three thousand people were baptized and saved in a single day. The difference between these events represents the transition from the era of the law to the era of grace and truth. As it is written: 'For the law was given through Moses; grace and truth came through Jesus Christ.' (John 1:17)

From that time on, we no longer need to rely on keeping the law to be justified, because Jesus has taken upon Himself the punishment for our law-breaking. He, being sinless, substituted Himself for the guilty, so that by believing in Jesus Christ, we are justified and sanctified in grace and truth (The Blood, The Water, and The Holy Spirit). We are no longer under the curse of the law.

4.     On May 14, 1948, Israel regained its independence, which was also the day of Pentecost.

"Can a country be born in a day or a nation be brought forth in a moment? Yet no sooner is Zion in labor than she gives birth to her children. Do I bring to the moment of birth and not give delivery?" says the LORD. "Do I close up the womb when I bring to delivery?" (Isaiah 66:8)

1)    Can a country be born in a day, or a nation be brought forth in a moment?

This country is Israel, and its people are the people of Israel. The time of Israel's restoration was on May 14, 1948. On that day, David Ben-Gurion, the first Prime Minister of Israel, had to make an urgent decision whether to declare independence in a short period of time.

Here's what happened: The British at that time decided to lower the Union Jack flag of the United Kingdom and leave Palestine at midnight on May 14, 1948. The British informed Israel, saying, "The British mandate over Palestine will come to an end. Israel, you must decide quickly whether to declare independence. Otherwise, starting from the early morning of May 15, 1948, the Middle Eastern countries will have to resolve this issue on their own."

David Ben-Gurion was faced with a critical and urgent decision, with only a few hours to decide. He had to choose between two options: A bad one and even worse one:

A) The bad option is to declare statehood and suffer an imminent war.

B) The worst one is not to declare statehood and suffer an imminent war.

2)     Announcement of the establishment of Israel to the world

David Ben-Gurion decided that although I have few hours, a nation must be born. On May 14, 1948, at 4:00 p.m. (49 days later), David Ben-Gurion said, “I hereby declare the establishment of the State of the Jews, which will be called the State of Israel.” Just eleven minutes later, the United States promptly recognized it as a fact. Although Israel's survival would ultimately be determined on the battlefield, the timely recognition by the United States greatly uplifted the Israeli people.

"Shall I bring a baby to the point of birth and not deliver it?" says the Lord. "Or shall I who bring to delivery close the womb?" (Isaiah 66:9) The reestablishment of Israel is like a woman going into labor and giving birth immediately after experiencing birth pains. As the sun set that evening, marking the beginning of the Hebrew calendar's 50th day, the moment coincided with the start of Pentecost. Ben-Gurion said, "Just a few hours after we danced and celebrated in the streets for the establishment of the nation, five Arab countries invaded into the Land of Israel, the new born state and posed an existential threat to the people and the land."

The passage from Psalm 83:1,4,18 is as follows:

"O God, do not remain silent;

    do not turn a deaf ear,

    do not stand aloof, O God.

See how your enemies growl,

    how your foes rear their heads.

Let them know that you, whose name is the Lord—

    that you alone are the Most High over all the earth."

3)    Regarding the explanation of the Pentecost and the concept of firstfruits:

Pentecost, also known as the Feast of Weeks or Shavuot, was a Jewish festival celebrated fifty days after Passover. It was called the "Feast of Weeks" because it was observed seven weeks (or fifty days) after the offering of the barley harvest during Passover. On this day, the Israelites presented the firstfruits of the wheat harvest as an offering to the Lord. This festival is significant because it foreshadowed the birth of the Church and the outpouring of the Holy Spirit.

The phrase "firstfruits" symbolizes resurrection and birth. Jesus Christ, as the firstborn from the dead, represents the true firstfruits. From the day of Jesus' resurrection, which coincided with the Feast of Firstfruits, a period of fifty days began. At the end of this period, on the day of Pentecost, the Holy Spirit was poured out on the believers, signifying the birth of the Church.

A nation cannot be born in a single day, and a people cannot be produced instantly. The timing mentioned in the passage is not arbitrary; the day and the hour must be arranged according to God's will. "Firstfruits" refers to resurrection and birth. Christ is the firstfruits, and Israel is the newly born firstfruits of a nation.

Israel's rebirth as a nation during Pentecost is significant because it was a day appointed by God. It happened on the Day of Firstfruits, which was a designated feast of the Lord. It was a day specifically chosen by God Himself. The nation of Israel was born and established at that precise moment when the Lord orchestrated everything. It truly is a magnificent event!

4)    Michael Rood's Calculation

Michael Rood is a writer, historian, teacher, broadcaster, and lifelong student of the Bible. His works have been recognized among Jewish scholars in Israel and Christian historians and have been cited in various journals and websites. He has provided reliable corrections to the Hebrew calendar and chronology in the Bible based on astronomy and agricultural studies, as well as the chronological Gospels, among others.

Here is his account:

Using the accurate biblical calendar, I have confirmed something: "My long-held speculation that the nation of Israel was born in one day is proven true. That day, counted from the Feast of Firstfruits, precisely completes seven Sabbaths. As the sun set on that day (May 14, 1948), it was the next day, which happened to be the beginning of Pentecost!"

[גוגל תרגום לעברית]

חַג הַשָׁבוּעוֹת

1. הקדמה:

"תספור שבעה שבועות מעת שתתחיל להכניס את המגל לתבואה העומדת. אז תקיים את חג השבועות לה' אלוקיך במס מנחה מידך אשר תתן כ ה' אלוהיך מברך אותך". (ויקרא כ"ג, ט"ו-טז, נ"ב)

לאחר חג הפסח, למחרת השבת (היום הראשון בשבוע, יום ראשון), היו הכהנים מגישים אלמת ביכורי הקציר כמנחה. זה נקרא "חג הביכורים". מאותו יום הייתה מתחילה נטיעת החיטה, ולאחר שבע שבתות, בסך הכל חמישים יום, הייתה הבשילה החיטה. ביום שאחרי השבת השביעית, יחגגו את חג השבועות, הידוע גם בשם חג השבועות, חג הקציר או "חג הפירות המאוחרים".

2. חג השבועות הראשון

1) מיקום: הר סיני

לאחר שבני ישראל יצאו ממצרים, באותו יום, שלושה חודשים לאחר מכן, הגיעו למדבר סיני (שמות יט, א). ה' עמד לרדת על הר סיני לעיני כל העם. לכן היו צריכים להתכונן לשלושה ימים, וביום השלישי היה ה' יורד על הר סיני ונותן למשה את עשרת הדברות. יום זה היה היום הרביעי של החודש השלישי, שהיה חג השבועות הראשון לאחר יציאת בני ישראל ממצרים. הוא ציין את היום החמישים לאחר יציאת בני ישראל ממצרים וקבלת התורה (החוק: חמשת ספרי משה) מאלוהים. לכן גם העם היהודי חוגג את חג השבועות לציון קבלת התורה.

בשנה שבה יצאו בני ישראל ממצרים, בארבעה עשר לחודש הראשון, הם חגגו את הפסח הראשון בהיסטוריה. פרעה אמר להם בדחיפות לצאת באמצע הלילה, והם נסעו 16 יום במדבר, ונכנסו לחודש השני. בחודש השני בני ישראל נסעו 30 יום שלמים (מכיוון שללוח היהודי אין 31 ימים). ואז, ביום הראשון לחודש השלישי, הגיעו למדבר הר סיני והתכוננו לשלושה ימים כי ה' הולך לרדת על הר סיני לעיני כל העם. אז, המספר הכולל של הימים לאחר היציאה ממצרים היה חמישים יום (16, 30, 1, 3).

2) ה' ירד על הר סיני בחג השבועות ונתן את התורה:

"בבוקר היום השלישי היו רעמים וברקים, ענן סמיך מעל ההר, ותרועת שופר חזקה מאוד. רעדו כל המחנה. ואז הוציא משה את העם מן המחנה לפגוש את הקב"ה. הם עמדו למרגלות ההר. הר סיני היה מכוסה עשן כי ה' ירד עליו באש. העשן עלה ממנו כעשן מכבשן, וכל ההר רעד בחוזקה. ככל שגבר קול השופר. חזק יותר ויותר, משה דיבר וקול ה' ענה לו". (שמות יט, טז/יט, יב)

בשלב זה, משה דיבר ואלוהים ענה לו. למרגלות הר סיני היו מיליוני אנשים, כולל בני ישראל והרבה זרים (כולל מצרים ושאר לא-ישראלים שיצאו איתם ממצרים). בין הזרים הללו היה כלב, אחד משנים עשר המרגלים, שאביו יפונה היה קניזי (מדבר ל"ב:12). זה היה אירוע מופלא בהיסטוריה האנושית שאין לו אח ורע באף דת אחרת, מלבד מה שמתועד בתנ"ך. יהוה אלוהים דיבר אל קבוצה כה מגוונת של אנשים, כל אחד עם השפות שלו, כולם בו-זמנית.

אירוע זה מעולם לא הוכחש בתולדות ישראל. כאשר דברי אלוהים נכנסו לאוזני האנשים האלה שדיברו בשפות שונות, זה הפך לניב הילידים של כל אדם. על פי המסורת היהודית אמר רבי יוחנן: "ביום השבועות, כשהביא משה את העם למרגלות ההר, נשמע קול ה' מהר סיני והפך לשבעים שפות, כך שכל בני השפות השונות. ההווה יכול להבין את חוק האלוהים."

3) בתקופת החוק

"לאחר יציאת בני ישראל ממצרים, הם הגיעו למדבר סיני. קרא ה' אל משה ואמר: אמרו לבני ישראל: אתם בעצמכם ראיתם מה עשיתי למצרים, וכיצד נשאתי אתכם על נשרים" כנפיים והבאת אותך אליי. עכשיו אם תציית לי במלואו ותשמור את בריתי, אז מכל העמים תהיו לנחלתי. למרות שכל הארץ היא שלי, תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש. .' אלה הדברים שאתה אמור לדבר אל בני ישראל". (שמות יט, ד-ו)

העם השיב למשה בקול אחד ואמר: "כל דבר ה' נעשה נעשה". אז החזיר משה את תשובתם אל ה', וכל העדה הסכימה לברית עם ה'.

משה הכריז על התורה בהר סיני כפי שציווה אלוהים. העם הסכים לקיים את דברי ה' ונכרת ברית עם ה'. מאותה נקודה ואילך הפכה ישראל לעם חדש, לא עוד קבוצה אתנית קטנה אלא לעם גדול, עם השייך לאלוהים. הם הפכו לממלכה של כוהנים ולעם קדוש. הסיבה לכך שה' אהב את ישראל לא הייתה בגלל מספרם הרב, אלא בגלל שהוא הבטיח לאברהם, ליצחק ויעקב. הברית בין אלוהים לבני ישראל הייתה הדגמה של אהבת ה'. ה' אוהב את כל האנשים השייכים לו ושומרים את דברו, מכל עם ומכל מדינה, וכולם יקבלו את אהבת ה', רחמיו וחסדיו באותו אופן.

4) אי אפשר לקיים את החוק.

"ברור שאף אחד הסומך על החוק אינו מוצדק לפני הקב"ה, כי 'צדיק יחיה באמונה'. החוק אינו מבוסס על אמונה, אלא להיפך, הוא אומר, 'העושה את הדברים האלה יחיה על פיהם. ." (גלטים ג':10-11)

כשאלוהים קרא למשה בהר סיני לתת את החוק, זה היה במקרה יום חג השבועות. משה זומן בחזרה במעלה ההר ושהה שם ארבעים יום. כשהגיעו ארבעים הימים לסיומם, עשו האנשים למטה עגל זהב, מה שעורר את חמתו של אלוהים. משה מיהר לרדת מההר, ניפץ את שני לוחות התורה בידיו ושרף את העגל שעשו באש. אָמַר: "מִי שֶׁהוּא לַה', בָּא אֵלַי!" צאצאיו של לוי נאספו סביבו, והם הרגו כשלושת אלפים מהעם. (שמות ל"ב:28)

אם היית יכול לקיים את כל החוקים בכל עת, לא היית צריך שום צדקה אחרת. עם זאת, הבעיה היא שאף אחד לא יכול לעשות את זה. "ברור שאיש הסומך על החוק אינו מוצדק לפני אלוהים, כי 'הצדיק יחיה באמונה'" (גלטים ג':11) אם אדם עובר על חוק אחד, זה כאילו עבר על כולם. (יעקב ב':10) כאשר ניתנה החוק, שלושת אלפים איש מתו מיד. מי יכול לשאת בנטל כזה? פאולוס אומר, "כי בהוויתי הפנימית אני מתענג על חוק אלוהים, אבל אני רואה חוק אחר פועל בי, מנהל מלחמה נגד חוק נפשי ועושה אותי שבוי של חוק החטא הפועל בתוכי. אדם אומלל אני! מי יציל אותי מהגוף הזה הנתון למוות? תודה לאל, שמציל אותי באמצעות ישוע המשיח אדוננו!" (רומים ז':22-25)

לכן, פאולוס הבין שאי אפשר לקיים את התורה, ויש צורך שישוע ימלא אותה בשמנו. כאשר אתה סומך על אדוננו ישוע המשיח, אתה יכול להשתחרר מחוק החטא. אז הוא כתב בספר הרומים, "המשיח הוא שיא התורה כדי שתהיה צדקה לכל מי שמאמין". (אל הרומים י':4)

3. חג השבועות הראשון לאחר תחייתו של ישוע

1) שפיכת רוח הקודש

"כשהגיע יום חג השבועות, כולם היו ביחד במקום אחד. פתאום נשמע קול כמו רוח עזה משמים ומילא את כל הבית שבו ישבו. הם ראו מה שנראה כשפות אש שמפרידות ביניהם. ובאו לנוח על כל אחד מהם. כולם התמלאו ברוח הקודש והתחילו לדבר בלשונות אחרות כפי שהרוח אפשרה להם". (מעשי השליחים ב':1-4)

בחג השבועות נשמע קול נהדר משמיים! רוח הקודש ירדה כשפות אש ונשפכה על כל התלמידים, והם התחילו לדבר בשפות שונות. באותה תקופה ישבו בירושלים יהודים אדוקים מכל עם. כשהקול הזה התרחש, התקבץ המון והיה מבולבל כי כל אחד שמע את התלמידים מדברים בשפתו. הם נדהמו ונדהמו ואמרו: 'האין כל אלה המדברים גלילים? אז איך זה שכל אחד מאיתנו שומע אותם בשפת האם שלנו, מדבר על נפלאות אלוהים?'

סצנה זו דומה לחג השבועות בהר סיני כאשר ה' דיבר אל העם. משה דיבר, ואלוהים ענה לו בקול. העם שמעו את קול ה' כרעם, ברק וקול שופר. דמיינו את המצב למרגלות הר סיני עם מיליוני אנשים. אלוהים מסר מיד את עשרת הדיברות לכל האנשים, ודיבר עם אנשים מגזעים שונים. איך זה היה אפשרי? זה דרש מדברי אלוהים להיות ברורים ומובנים, ונכנסים בנס לליבם של אנשים בשפותיהם ובדיאלקטים שלהם".

2) השגת כוח

"אך תקבלו כח בבואכם רוח הקודש והייתם לי עדי בירושלים ובכל יהודה ושומרון ועד קצה העולם." (מעשי השליחים א:8, נ"ב)

כאשר ישוע נצלב, פטרוס הכחיש אותו שלוש פעמים, ושאר התלמידים התחבאו בפחד. כולם היו חלשים ופוחדים, בלי יכולת לעבוד למען ה'. אבל כשרוח הקודש באה על התלמידים, פטרוס ואחד עשר השליחים קיבלו מיד כוח. הם העזו לקום ולהיות עדים למען ה'. פטרוס הכריז בקול רם: "חברי היהודים וכלכם המתגוררים בירושלים, הרשו לי להסביר לכם את זה; תקשיבו היטב למה שאני אומר. ישוע מנצרת היה איש שהאל הוסמך לכם על ידי ניסים, נפלאות ואותות, אשר אלוהים עשו בכם דרכו, כפי שאתם בעצמכם יודעים." (מעשי השליחים ב':14-22)

כששמעו האנשים בירושלים את הדברים הללו, הם הורשעו עמוקות ושאלו: "אחים, מה נעשה?" פטרוס השיב: "חזרו בתשובה והיטבלו, כל אחד מכם, בשם ישוע המשיח לסליחה על חטאיכם. ותקבלו את מתנת רוח הקודש." (מעשי השליחים 2:38) זו הייתה הדרשה הראשונה של פטרוס שהטיפה את הבשורה. להאמין בישוע פירושו לחזור בתשובה, להיטבל ולקבל את טבילת רוח הקודש (מדבור בלשונות). אמת זו נותרת ללא שינוי עד היום, ללא קשר להתקדמות טכנולוגית או שינויים בזמנים.

3) שלושת אלפים איש הוטבלו ביום אחד, הקמת הכנסייה בירושלים

במילים רבות אחרות העיד פטרוס והאיץ בהם באומרו: "הצילו את עצמכם מהדור המושחת הזה". אלו שקיבלו את הודעתו הוטבלו, וכשלושת אלפים נוספו למספרם באותו יום. הם התמסרו לתורת השליחים ולחברה, לשבירת לחם ולתפילה." (מעשי השליחים ב' 40/42, נ"ב)

בחג השבועות הופיעו הלחם והכוס המסמלים את הקמת הכנסייה בירושלים ותחילת עידן הכנסייה. מכאן ואילך, הישועה מגיעה באמצעות אמונה בישוע המשיח, שכן הוא נצלב על הצלב עבורנו, וגאל אותנו מקללת החוק.

משה הכריז על חוק הברית הישנה בהר סיני, שקרה ביום חג השבועות. מאוחר יותר, משה נקרא במעלה ההר במשך ארבעים יום, והעם למטה עשה עגל זהב ושלושת אלפים מהם מתו ביום אחד. לעומת זאת, ביום חג השבועות בברית החדשה נשפכה רוח הקודש, והתלמידים הוטבלו ברוח הקודש ודיברו בלשונות. ישוע השיג את הבשורה השלמה של דם, מים ורוח הקודש, ושלושת אלפים אנשים הוטבלו ונושעו ביום אחד. ההבדל בין אירועים אלו מייצג את המעבר מעידן החוק לעידן החסד והאמת. כמו שכתוב: 'כי התורה ניתנה על ידי משה; החסד והאמת הגיעו דרך ישוע המשיח.' (יוחנן א':17)

מאותו זמן ואילך, איננו צריכים עוד לסמוך על שמירת החוק כדי להיות מוצדקת, כי ישוע לקח על עצמו את העונש על הפרת החוק שלנו. הוא, בהיותו חף מחטא, החליף את עצמו באשמים, כך שעל ידי האמונה בישוע המשיח, אנו מוצדקים ומתקדשים בחסד ובאמת (הדם, המים ורוח הקודש). אנחנו כבר לא תחת קללת החוק.

4. ב-14 במאי 1948 חזרה ישראל לעצמאותה, שהיה גם יום חג השבועות.

"האם ארץ יכולה להיוולד ביום או להוליד אומה ברגע? אך לא תכף יולדת ציון כשהיא יולדת את ילדיה. האם אני מביאה לרגע הלידה ולא לידה?" אומר ה'. "האם אני סוגר את הרחם כשאני מביא ללידה?" (ישעיהו 66:8)

1) האם מדינה יכולה להיוולד ביום, או אומה להיוולד ברגע?

הארץ הזאת היא ישראל, ואנשיה הם עם ישראל. זמן שיקום ישראל היה ב-14 במאי 1948. באותו יום נאלץ דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של ישראל, לקבל החלטה דחופה אם להכריז על עצמאות תוך פרק זמן קצר.

הנה מה שקרה: הבריטים באותה תקופה החליטו להוריד את דגל היוניון ג'ק של הממלכה המאוחדת ולעזוב את פלסטין בחצות הלילה ב-14 במאי 1948. הבריטים הודיעו לישראל, ואמרו, "המנדט הבריטי על פלסטין יסתיים. ישראל, עליך להחליט מהר אם להכריז על עצמאות. אחרת, החל משעות הבוקר המוקדמות של ה-15 במאי 1948, מדינות המזרח התיכון יצטרכו לפתור את הסוגיה בעצמן".

בפני דוד בן-גוריון עמדה החלטה קריטית ודחופה, עם שעות ספורות בלבד להכרעה. הוא היה צריך לבחור בין שתי אפשרויות: אחת גרועה ועוד יותר גרועה:

א) האפשרות הרעה היא להכריז על מדינה ולסבול ממלחמה קרובה.

ב) הגרוע ביותר הוא לא להכריז על מדינה ולסבול מלחמה קרובה.

2) הודעה על הקמת ישראל לעולם

דוד בן-גוריון החליט שלמרות שיש לי מעט שעות, צריך להיוולד אומה. ב-14 במאי 1948, בשעה 16:00 אחר הצהריים. (49 ימים לאחר מכן), אמר דוד בן-גוריון: "אני מכריז בזאת על הקמת מדינת היהודים שתיקרא מדינת ישראל". רק אחת עשרה דקות לאחר מכן, ארצות הברית הכירה בכך מיידית כעובדה. למרות שרידותה של ישראל תקבע בסופו של דבר בשדה הקרב, ההכרה בזמן של ארצות הברית ריממה מאוד את העם הישראלי.

"האם אביא תינוק לנקודת הלידה ולא ללדת אותו?" אומר ה'. "או שאני שמביא ללידה אסגור את הרחם?" (ישעיהו 66:9) הקמתה מחדש של ישראל היא כמו אישה הנכנסת ללידה ויולדת מיד לאחר שחוותה כאבי לידה. כשהשמש שקעה באותו ערב, בסימן תחילתו של היום ה-50 של הלוח העברי, הרגע עלה בקנה אחד עם תחילת חג השבועות. בן-גוריון אמר: "רק שעות ספורות לאחר שרקדנו וחגגנו ברחובות למען הקמת האומה, פלשו חמש מדינות ערב לארץ ישראל, המדינה הנולדת והיוו איום קיומי על העם והארץ. ."

הקטע מתהילים 83:1,4,18 הוא כדלקמן:

"הו אלוהים, אל תשתוק;

     אל תחרש אוזן,

     אל תעמוד מרוחק, אלוהים.

ראה איך אויביך נוהם,

     איך האויבים שלך מרימים את ראשם.

יידעו כי אתה אשר שמך ה'...

     שאתה לבדך העליון על כל הארץ".

3) לגבי הסבר חג השבועות ומושג הביכורים:

חג השבועות, המכונה גם חג השבועות או חג השבועות, היה חג יהודי שנחגג חמישים יום לאחר חג הפסח. הוא נקרא "חג השבועות" כי הוא נערך שבעה שבועות (או חמישים יום) לאחר הקרבת קציר השעורה בפסח. ביום זה הגישו בני ישראל את הביכורים של קציר החיטה כמנחה לה'. פסטיבל זה משמעותי מכיוון שהוא מבשר את הולדת הכנסייה ואת שפיכת רוח הקודש.

הביטוי "ביכורים" מסמל תקומה ולידה. ישוע המשיח, כבכור מן המתים, מייצג את הביכורים האמיתיים. מיום תחייתו של ישוע, שחפף לחג הביכורים, החלה תקופה של חמישים יום. בסוף תקופה זו, ביום חג השבועות, נשפכה רוח הקודש על המאמינים, המסמלת את לידתה של הכנסייה.

עם לא יכול להיוולד ביום אחד, ואי אפשר לייצר עם באופן מיידי. העיתוי המוזכר בקטע אינו שרירותי; יש לארגן את היום והשעה לפי רצון האל. "ביכורים" מתייחס לתחייה וללידה. המשיח הוא הבכורה, וישראל הם הביכורים שזה עתה נולדו של אומה.

הלידה מחדש של ישראל כאומה במהלך חג השבועות היא משמעותית כי זה היה יום שקבע אלוהים. זה קרה ביום הביכורים, שהיה חג המיועד של ה'. זה היה יום שנבחר במיוחד על ידי אלוהים עצמו. עם ישראל נולד והתבסס באותו רגע בדיוק שבו ה' תזמר הכל. זה באמת אירוע מפואר!

4) החישוב של מייקל רוד

מייקל רוד הוא סופר, היסטוריון, מורה, שדרן ותלמיד כל חייו של התנ"ך. יצירותיו זכו להכרה בקרב חוקרים יהודים בישראל והיסטוריונים נוצרים וצוטטו בכתבי עת ובאתרים שונים. הוא סיפק תיקונים מהימנים ללוח העברי ולכרונולוגיה בתנ"ך המבוססים על לימודי אסטרונומיה וחקלאות, כמו גם הבשורות הכרונולוגיות, בין היתר.

הנה החשבון שלו:

באמצעות לוח השנה המקראי המדויק, אישרתי משהו: "ההשערה ארוכת השנים שלי שעם ישראל נולד ביום אחד הוכחה כנכונה. אותו יום, שנספר מחג הביכורים, משלים בדיוק שבע שבתות. עם שקיעת החמה. באותו יום (14 במאי 1948), זה היה למחרת, שבמקרה היה תחילתו של חג השבועות!"