五旬節（舊約）

五旬節（舊約）

一、前言

「你們要從安息日的次日，獻禾捆為搖祭的那日算起，要滿了七個安息日。

到第七個安息日的次日，共計五十天。」（利23:15/16）

五旬節又稱「後初熟節」、七七節、收割節，因小麥初熟了，要將新的素祭獻給耶和華。另外還要獻上牛犢、羊羔為贖罪祭、平安祭、燔祭、…，這些祭物都是預表將要來的主耶穌。新約，真正獻祭的羊羔（耶穌基督）來了，只一次獻上祂的身體，就替眾人完成獻祭，使我們得以成聖，不被定罪了。

現今，你獻上贖罪祭，不必帶一隻羊羔上教會；只要悔改，求主的血赦免贖罪。獻平安祭，只要來教會聚會，接受真道造就。獻燔祭就是方言禱告，聖靈會親自用說不出來的歎息替我們禱告。獻素祭，就是十一奉獻和其它奉獻；只要甘心擺上，神將從天上傾福與你（瑪3:10）。

二、以色列人出埃及，第一次的五旬節，是在西乃山，耶和華與以色列立婚約。

1、五旬節，耶和華降臨在西乃山，與以色列百姓立約

摩西帶領以色列人出埃及，到了第三個月的第一天，來到西乃的曠野，耶和華對摩西說，你要曉諭以色列人，說：

「我如鷹將你們背在翅膀上，帶來歸我。如今你們若實在聽從我的話，遵守我的約，就要在萬民中作屬我的子民，因為全地都是我的。你們要歸我作祭司的國度，為聖潔的國民。」（出19:4/6）

摩西去召了民間的長老來，將耶和華所吩咐的話，都在他們面前陳明。百姓都同聲回答說：「凡耶和華所說的，我們都要遵行。」於是，有三天的時間，神要百姓自潔、洗衣服。三天結束後，剛好是出埃及第50天，正是五旬節；耶和華要在眾百姓眼前降臨在西乃山上，頒佈律法，正式與以色列百姓立約（婚約）。

2、神與以色列立的婚約，是盟約，就是永遠的關係

聖經中，神將與祂的子民（教會）的關係，比喻作新郎與新婦，那是一種永遠的關係！在神眼中，婚姻是極為寶貴，這是稱為盟約。經上說：「因此，人要離開父母，與妻子連合，二人成為一體。」（創2:24）

盟約是除了死以外，永不可分離，不是一般的契約，可以隨時終止合作。例如，摩押女子路得，主動向她婆婆拿俄米立約，說：「不要催我回去不跟隨妳。妳往哪裡去，我也往那裡去；妳在哪裡住宿，我也在那裡住宿；妳的國就是我的國，妳的神就是我的神。妳在哪裡死，我也在那裡死，也葬在那裡。除非死能使妳我相離！不然，願耶和華重重地降罰與我。」（得2:16/17）這就是盟約，惟有死才能與婆婆相離。

現在的年輕人，把婚姻當兒戲，又嫁又娶，這是惹神憤怒的事；經上說：「他離棄幼年的配偶，忘了神的盟約。」（箴2:17）基督和教會是盟約！神是永遠不死，我們信主的有永生，這樣一來，彼此都不會死，二人就永不相離。

3、耶和華降臨在西乃山，五旬節那一天頒佈律法

「到了第三天早晨，在山上有雷轟、閃電，和密雲，並且角聲甚大，營中的百姓盡都發顫。摩西率領百姓出營迎接神，眾人都站在山下。西乃全山冒煙，因為耶和華在火中降於山上。山的煙氣上騰，如燒窰一般，遍山大大的震動。角聲漸漸地高而又高，摩西就說話，神有聲音答應他。」（出19:16/19）

這時，摩西就說話了，神有聲音答應他。在西乃山下有幾百萬人，包括了以色列人，又有許多閒雜人（出12:38）；這些和以色列同來的，包括了埃及人，及寄居在埃及的外族人（其中有十二探子之一的迦勒，他父親耶孚尼是迦南基尼洗人─民32:12）。這是人類歷史上，除了在聖經上，任何宗教從未有過的神蹟！就是耶和華神在同一時間，頒佈了十誡，向這麼多不同方言的人說話。

這一件事，在以色列的歷史上，從沒有人否認過。這些各族說不同話的人，當神的話語一進入他們的耳中，就成了各人自己鄉談的方言。根據猶太傳統，拉比Yochanan說：「五旬節那一天，摩西帶著百姓來到山下，耶和華的聲音從西乃山傳出來，變成了70個語言，讓全會眾所有不同方言的人，都能知道神的律法。

4、西乃之約（摩西之約）

「耶和華在西乃山和摩西說完了話，就把兩塊法版交給他，是神用指頭寫的石版。」（出31:18）

西乃之約又稱摩西之約，是指著耶和華在西乃山，與以色列百姓立婚約，頒佈律法，將十誡用指頭寫在兩塊石版上。兩塊石頭法版是一樣大小，如同結婚證書，一式兩分。這樣一來，新郎和新娘雙方各執一份，互有存底備查。

簽約時，摩西是舊約的中保，中保本不是為一面作的，必需代表神和人雙方。一方面，摩西可以代表神，與百姓立約；另一方面，摩西也可以代表百姓，與神立約。神對摩西傳達聖言，是差派一位天使說話（徒7:38）；經上說：「律法是藉天使，經中保之手設立的。」（加3:19）。

摩西上山取法版，不到四十天，以色列人就叛逆違約，鑄造了金牛犢，這證明了律法是守不住的。人守不住律法，去拜偶像，被淫行玷污，以至遭耶和華神（丈夫）離棄；然而耶和華是信實的，是守約施慈愛的神，離棄心中憂傷的妻只是短時，最終仍要挽回受玷污的妻。

經上說：「耶和華召妳，如召被離棄心中憂傷的妻，就是幼年所娶被棄的妻。這是妳神所說的。我離棄妳不過片時，卻要施大恩將妳收回。」（賽54:6/7）

5、前約（舊約）也是用血立的

耶和華在西乃山頒佈律法，以色列人同意與神立約，這樣就完成了訂婚儀式。經上說：「前約（舊約）也是用血立的；因為摩西當日照著律法將各樣誡命傳給眾百姓，就拿朱紅色絨和牛膝草，把牛犢山羊的血和水灑在書上，又灑在眾百姓身上，說：這血就是神與你們立約的憑據。」（來9:18/20）

山羊和公牛的血，灑在律法書和眾百姓身上，是舊約時代立約的血；但公牛和山羊的血，斷不能除罪。新約中保耶穌乃是一次獻祭，進了天堂；祂用自己的血與我們立約，所流的血是灑在天上的真聖所，這血才能擔當多人的罪（來9:24,28）。

6、妥拉（律法）是結婚聘禮

五旬節（七七節），是「Matan Torah」，就是得到妥拉的日子。Torah是妥拉(律法)，Matan的意思是禮物，特別是指新郎離別時，送給新娘的「聘禮」，使她能在新郎未來迎娶前，安心等候丈夫前來娶妻。

摩西這天在西乃山上，得到了妥拉，是結婚聘禮，代表以色列百姓和耶和華立約訂婚；這一天，以色列正式成為耶和華的妻子，必需遵行律法，在萬民中歸神作屬神的子民，祭司的國度，聖潔的國民（出19:5/6）。

7、外邦新婦受邀入耶和華的會

「在你們的地收割莊稼，不可割盡田角，也不可拾取所遺落的；要留給窮人和寄居的。我是耶和華─你們的神。」（利23:22）

利未說二十三章15-22節，提到五旬節必需守的律法，其中最後突然寫到這一條，禾場上的田角，必需留給窮人和寄居的。這一條恩惠的律法，是為外邦新婦預備的，能獲邀入耶和華的會。

外邦人摩押女子路得，照著申命記的規定，永不可入耶和華的會（申23:3）。但她捨不得年邁的婆婆拿俄米，情願離鄉背井，一同前往猶大的伯利恆去，甘心服事拿俄米，一起敬拜耶和華以色列的神。

路得原是受咒詛的，因著對婆婆的孝心，及這條顧念窮人和寄居外人的律法，得以到田裡撿拾麥穗，有福嫁給了財主波阿斯，成了耶穌基督家譜的一員。這就是外邦新婦受邀，和以色列人一同蒙恩，同赴羔羊婚筵。

五旬节（旧约）

一、前言

「你们要从安息日的次日，献禾捆为摇祭的那日算起，要满了七个安息日。

到第七个安息日的次日，共计五十天。」（利23:15/16）

五旬节又称「后初熟节」、七七节、收割节，因小麦初熟了，要将新的素祭献给耶和华。另外还要献上牛犊、羊羔为赎罪祭、平安祭、燔祭、…，这些祭物都是预表将要来的主耶稣。新约，真正献祭的羊羔（耶稣基督）来了，只一次献上祂的身体，就替众人完成献祭，使我们得以成圣，不被定罪了。

现今，你献上赎罪祭，不必带一隻羊羔上教会；只要悔改，求主的血赦免赎罪。献平安祭，只要来教会聚会，接受真道造就。献燔祭就是方言祷告，圣灵会亲自用说不出来的歎息替我们祷告。献素祭，就是十一奉献和其它奉献；只要甘心摆上，神将从天上倾福与你（玛3:10）。

二、以色列人出埃及，第一次的五旬节，是在西乃山，耶和华与以色列立婚约。

1、五旬节，耶和华降临在西乃山，与以色列百姓立约

摩西带领以色列人出埃及，到了第三个月的第一天，来到西乃的旷野，耶和华对摩西说，你要晓谕以色列人，说：

「我如鹰将你们背在翅膀上，带来归我。如今你们若实在听从我的话，遵守我的约，就要在万民中作属我的子民，因为全地都是我的。你们要归我作祭司的国度，为圣洁的国民。」（出19:4/6）

摩西去召了民间的长老来，将耶和华所吩咐的话，都在他们面前陈明。百姓都同声回答说：「凡耶和华所说的，我们都要遵行。」于是，有三天的时间，神要百姓自洁、洗衣服。三天结束后，刚好是出埃及第50天，正是五旬节；耶和华要在众百姓眼前降临在西乃山上，颁佈律法，正式与以色列百姓立约（婚约）。

2、神与以色列立的婚约，是盟约，就是永远的关係

圣经中，神将与祂的子民（教会）的关係，比喻作新郎与新妇，那是一种永远的关係！在神眼中，婚姻是极为宝贵，这是称为盟约。经上说：「因此，人要离开父母，与妻子连合，二人成为一体。」（创2:24）

盟约是除了死以外，永不可分离，不是一般的契约，可以随时终止合作。例如，摩押女子路得，主动向她婆婆拿俄米立约，说：「不要催我回去不跟随妳。妳往哪里去，我也往那里去；妳在哪里住宿，我也在那里住宿；妳的国就是我的国，妳的神就是我的神。妳在哪里死，我也在那里死，也葬在那里。除非死能使妳我相离！不然，愿耶和华重重地降罚与我。」（得2:16/17）这就是盟约，惟有死才能与婆婆相离。

现在的年轻人，把婚姻当儿戏，又嫁又娶，这是惹神愤怒的事；经上说：「他离弃幼年的配偶，忘了神的盟约。」（箴2:17）基督和教会是盟约！神是永远不死，我们信主的有永生，这样一来，彼此都不会死，二人就永不相离。

3、耶和华降临在西乃山，五旬节那一天颁佈律法

「到了第三天早晨，在山上有雷轰、闪电，和密云，并且角声甚大，营中的百姓尽都发颤。摩西率领百姓出营迎接神，众人都站在山下。西乃全山冒烟，因为耶和华在火中降于山上。山的烟气上腾，如烧窰一般，遍山大大的震动。角声渐渐地高而又高，摩西就说话，神有声音答应他。」（出19:16/19）

这时，摩西就说话了，神有声音答应他。在西乃山下有几百万人，包括了以色列人，又有许多闲杂人（出12:38）；这些和以色列同来的，包括了埃及人，及寄居在埃及的外族人（其中有十二探子之一的迦勒，他父亲耶孚尼是迦南基尼洗人─民32:12）。这是人类历史上，除了在圣经上，任何宗教从未有过的神蹟！就是耶和华神在同一时间，颁佈了十诫，向这麽多不同方言的人说话。

这一件事，在以色列的历史上，从没有人否认过。这些各族说不同话的人，当神的话语一进入他们的耳中，就成了各人自己乡谈的方言。根据犹太传统，拉比Yochanan说：「五旬节那一天，摩西带着百姓来到山下，耶和华的声音从西乃山传出来，变成了70个语言，让全会众所有不同方言的人，都能知道神的律法。

4、西乃之约（摩西之约）

「耶和华在西乃山和摩西说完了话，就把两块法版交给他，是神用指头写的石版。」（出31:18）

西乃之约又称摩西之约，是指着耶和华在西乃山，与以色列百姓立婚约，颁佈律法，将十诫用指头写在两块石版上。两块石头法版是一样大小，如同结婚证书，一式两分。这样一来，新郎和新娘双方各执一份，互有存底备查。

签约时，摩西是旧约的中保，中保本不是为一面作的，必需代表神和人双方。一方面，摩西可以代表神，与百姓立约；另一方面，摩西也可以代表百姓，与神立约。神对摩西传达圣言，是差派一位天使说话（徒7:38）；经上说：「律法是藉天使，经中保之手设立的。」（加3:19）。

摩西上山取法版，不到四十天，以色列人就叛逆违约，铸造了金牛犊，这证明了律法是守不住的。人守不住律法，去拜偶像，被淫行玷汙，以至遭耶和华神（丈夫）离弃；然而耶和华是信实的，是守约施慈爱的神，离弃心中忧伤的妻只是短时，最终仍要挽回受玷汙的妻。

经上说：「耶和华召妳，如召被离弃心中忧伤的妻，就是幼年所娶被弃的妻。这是妳神所说的。我离弃妳不过片时，却要施大恩将妳收回。」（赛54:6/7）

5、前约（旧约）也是用血立的

耶和华在西乃山颁佈律法，以色列人同意与神立约，这样就完成了订婚仪式。经上说：「前约（旧约）也是用血立的；因为摩西当日照着律法将各样诫命传给众百姓，就拿朱红色绒和牛膝草，把牛犊山羊的血和水洒在书上，又洒在众百姓身上，说：这血就是神与你们立约的凭据。」（来9:18/20）

山羊和公牛的血，洒在律法书和众百姓身上，是旧约时代立约的血；但公牛和山羊的血，断不能除罪。新约中保耶稣乃是一次献祭，进了天堂；祂用自己的血与我们立约，所流的血是洒在天上的真圣所，这血才能担当多人的罪（来9:24,28）。

6、妥拉（律法）是结婚聘礼

五旬节（七七节），是「Matan Torah」，就是得到妥拉的日子。Torah是妥拉(律法)，Matan的意思是礼物，特别是指新郎离别时，送给新娘的「聘礼」，使她能在新郎未来迎娶前，安心等候丈夫前来娶妻。

摩西这天在西乃山上，得到了妥拉，是结婚聘礼，代表以色列百姓和耶和华立约订婚；这一天，以色列正式成为耶和华的妻子，必需遵行律法，在万民中归神作属神的子民，祭司的国度，圣洁的国民（出19:5/6）。

7、外邦新妇受邀入耶和华的会

「在你们的地收割庄稼，不可割尽田角，也不可拾取所遗落的；要留给穷人和寄居的。我是耶和华─你们的神。」（利23:22）

利未说二十三章15-22节，提到五旬节必需守的律法，其中最后突然写到这一条，禾场上的田角，必需留给穷人和寄居的。这一条恩惠的律法，是为外邦新妇预备的，能获邀入耶和华的会。

外邦人摩押女子路得，照着申命记的规定，永不可入耶和华的会（申23:3）。但她捨不得年迈的婆婆拿俄米，情愿离乡背井，一同前往犹大的伯利恆去，甘心服事拿俄米，一起敬拜耶和华以色列的神。

路得原是受咒诅的，因着对婆婆的孝心，及这条顾念穷人和寄居外人的律法，得以到田里捡拾麦穗，有福嫁给了财主波阿斯，成了耶稣基督家谱的一员。这就是外邦新妇受邀，和以色列人一同蒙恩，同赴羔羊婚筵。

The Day of Pentecost (Old Testament)

1. Preface

From the day after the Sabbath, the day you bring the sheaf of the wave offering, count off seven full weeks.

Count off fifty days up to the day after the seventh Sabbath, and then present an offering of new grain to the Lord." (Leviticus 23:15-16)

Pentecost is also known as the "Festival of Weeks," the Feast of Weeks, or the Feast of Harvest. As the wheat ripened, a new grain offering was to be presented to the Lord. In addition, there were offerings of a young bull, two rams, and lambs, along with various sacrifices, all foreshadowing the coming of the Lord Jesus. In the New Testament, the true sacrificial Lamb (Jesus Christ) has come. He offered Himself once for all, completing the sacrifice for us, sanctifying us and freeing us from condemnation.

Today, you do not need to bring a lamb to the church as a sin offering; you only need to repent and ask the Lord's blood to forgive your sins. To offer a peace offering, you simply need to come to church for fellowship and receive edification from the truth. Offering a burnt offering involves praying in tongues; the Holy Spirit will intercede for us with groans that words cannot express. Offering a grain offering includes tithes and other offerings; as long as you give willingly, God will pour out blessings from heaven upon you (Malachi 3:10).

2. The Israelites left Egypt, and the first Pentecost was at Mount Sinai, where the Lord made a covenant with Israel.

1) The Lord came down on Mount Sinai at the time of Pentecost and made a covenant with the Israelites.

When Moses led the Israelites out of Egypt and arrived in the wilderness of Sinai on the first day of the third month, the Lord said to Moses, "Tell the Israelites:

'You yourselves have seen what I did to Egypt, and how I carried you on eagles' wings and brought you to myself. Now if you obey me fully and keep my covenant, then out of all nations you will be my treasured possession. Although the whole earth is mine, you will be for me a kingdom of priests and a holy nation.'" (Exodus 19:4-6)

Moses summoned the elders of the people and set before them all the words the Lord had commanded him to speak. The people all responded together, "We will do everything the Lord has said." So Moses went back and reported to the people all the words and decrees of the Lord.

The people responded, "We will do everything the Lord has said." So Moses told the Lord what the people had said. Then the Lord said to Moses, "I am going to come to you in a dense cloud, so that the people will hear me speaking with you and will always put their trust in you." Then Moses told the Lord what the people had said.

After three days, when the morning of the fiftieth day since the Israelites left Egypt arrived, it was the day of Pentecost. The Lord descended on Mount Sinai in the sight of all the people to give them the law and to formally enter into a covenant (marriage contract) with the Israelites.

2) The covenant that God made with Israel is a covenant, a relationship that will last forever.

In the Bible, God compares His relationship with His people (the church) to that of a bridegroom and bride, which is an eternal relationship! In the eyes of God, marriage is extremely precious; it is called a covenant. The Scriptures say, "That is why a man leaves his father and mother and is united to his wife, and they become one flesh." (Genesis 2:24)

A covenant is something that cannot be separated except by death; it is not an ordinary contract that can be terminated at any time. For example, Ruth, a Moabite woman, made a covenant with her mother-in-law Naomi, saying, "Don't urge me to leave you or to turn back from you. Where you go I will go, and where you stay I will stay. Your people will be my people and your God my God. Where you die I will die, and there I will be buried. May the Lord deal with me, be it ever so severely, if even death separates you and me!" (Ruth 2:16/17) This is a covenant; only death can separate Ruth from her mother-in-law.

Today, many young people treat marriage as a game, marrying and divorcing casually, which angers God. The Scriptures say, "Who has left the partner of her youth and ignored the covenant she made before God." (Proverbs 2:17) Christ and the church have a covenant! God is eternal and does not die; those who believe in the Lord have eternal life. In this way, both parties will not die and will never be separated.

3) The Lord descended to Mount Sinai on the third day, and He spoke to the people from the mountain on the day of Pentecost when He gave them the law:

"On the morning of the third day there was thunder and lightning, with a thick cloud over the mountain, and a very loud trumpet blast. Everyone in the camp trembled. Then Moses led the people out of the camp to meet with God, and they stood at the foot of the mountain. Mount Sinai was covered with smoke because the Lord descended on it in fire. The smoke billowed up from it like smoke from a furnace, and the whole mountain trembled violently. As the sound of the trumpet grew louder and louder, Moses spoke and the voice of God answered him." (Exodus 19:16-19, NIV)

At that moment, Moses spoke, and God answered him. There were millions of people at the foot of Mount Sinai, including the Israelites and many foreigners (Exodus 12:38). Among these foreigners who came with the Israelites were Egyptians and various other foreigners who lived in Egypt (including Caleb, one of the twelve spies, whose father Jephunneh was a Kenizzite - Numbers 32:12). This was a miracle that had never been seen in human history apart from what is recorded in the Bible! The Lord God spoke the Ten Commandments to this diverse group of people with different languages at the same time.

In the history of Israel, no one has ever denied this event. When the word of God entered the ears of these people who spoke different languages, it became a dialect familiar to each of them. According to Jewish tradition, Rabbi Yochanan said, "On the day of Pentecost, Moses brought the people to the foot of the mountain, and the voice of the Lord came from Mount Sinai, dividing into 70 languages so that all the people with different dialects could understand God's law."

4) The Covenant at Sinai (Moses' Covenant):

"When the Lord finished speaking to Moses on Mount Sinai, he gave him the two tablets of the covenant law, the tablets of stone inscribed by the finger of God." (Exodus 31:18, NIV)

The Covenant at Sinai, also known as Moses' Covenant, refers to the covenant that the Lord made with the Israelites at Mount Sinai, where He gave the law and inscribed the Ten Commandments on two stone tablets using His finger. The two stone tablets of the law were of the same size, like a marriage certificate, with one for each party. In this way, both the bridegroom and the bride held a copy, serving as a record for each other.

During the signing of the covenant, Moses acted as a mediator for the old covenant, representing both God and the people. On one hand, Moses could represent God in making the covenant with the people, and on the other hand, he could represent the people in making the covenant with God. God communicated His holy words to Moses through the sending of an angel (Acts 7:38); as it is written, "The law was given through angels and entrusted to a mediator." (Galatians 3:19)

After Moses went up the mountain to receive the tablets, within less than forty days, the Israelites rebelled and broke the covenant by making a golden calf, demonstrating the inability of people to keep the law. People could not keep the law, turning to idolatry, engaging in immorality, leading to being abandoned by the Lord (the husband). Yet the Lord is faithful, a God who keeps His covenant and shows mercy. Even though He temporarily abandons His wife who is grieving in her heart, ultimately He will restore the defiled wife.

As it is written, "For the Lord has called you like a woman forsaken and grieved in spirit, like a wife of youth when you were refused," says your God. "For a mere moment I have forsaken you, but with great mercies I will gather you." (Isaiah 54:6-7)

5) The first covenant (old covenant) was also established with blood:

The Lord proclaimed the law on Mount Sinai, and the Israelites agreed to enter into a covenant with God, thus completing the betrothal ceremony. The scripture says, 'The first covenant (old covenant) was put into effect with blood.' When Moses had proclaimed every command of the law to all the people, he took the blood of calves, together with water, scarlet wool and branches of hyssop, and sprinkled the scroll and all the people. He said, 'This is the blood of the covenant, which God has commanded you to keep.' (Hebrews 9:18/20)

The blood of goats and bulls and the ashes of a heifer sprinkled on those who are ceremonially unclean sanctify them so that they are outwardly clean. How much more, then, will the blood of Christ, who through the eternal Spirit offered himself unblemished to God, cleanse our consciences from acts that lead to death, so that we may serve the living God! (Hebrews 9:13-14)

6) The Torah is the betrothal gift:

The Feast of Weeks (Shavuot), known as "Matan Torah," is the day when the Torah was given. Torah refers to the law, and Matan means gift, especially referring to the gift the groom gives to the bride when he leaves, so she can wait for her husband to come and marry her with peace of mind. On this day, Moses received the Torah on Mount Sinai as a betrothal gift, symbolizing the covenant of marriage between the people of Israel and the Lord. On this day, Israel officially became the wife of the Lord, obligated to follow the law, be a kingdom of priests, a holy nation among all nations (Exodus 19:5/6).

7) Foreign brides invited to the assembly of the Lord:

"When you reap the harvest of your land, do not reap to the very edges of your field or gather the gleanings of your harvest. Leave them for the poor and for the foreigner residing among you. I am the Lord your God." (Leviticus 23:22)

In Leviticus 23:15-22, it mentions the laws that must be kept during the Feast of Weeks, and suddenly at the end, it writes about leaving the corners of the field for the poor and the foreigners. This gracious law was prepared for the foreign brides, so they could be invited to the assembly of the Lord.

Ruth, a foreign Moabite woman, was forbidden to enter the assembly of the Lord according to Deuteronomy 23:3. However, she couldn't bear to leave her elderly mother-in-law Naomi and willingly left her homeland to go together to Bethlehem in Judah, serving Naomi willingly and worshipping the God of Israel, the Lord.

Ruth was originally under a curse, but because of her filial piety towards her mother-in-law and her care for the poor and foreign residents, she was able to glean in the fields and was blessed to marry the wealthy Boaz, becoming a part of the genealogy of Jesus Christ. This is how foreign brides were invited to receive grace and join the wedding feast of the Lamb together with the Israelites.

יום חג השבועות (הברית הישנה)

1. הקדמה

מיום שאחרי השבת, היום שבו תביאו את אלמת הנפילה, סופרו שבעה שבועות מלאים.

ספרו חמישים יום עד למחרת השבת השביעית, ואחר כך הגישו מנחת תבואה חדשה לה'" (ויקרא כ"ג:15-16)

חג השבועות מכונה גם "חג השבועות", חג השבועות או חג הקציר. כשהחיטה הבשילה, אמורה הייתה להגיש מנחת תבואה חדשה לה'. בנוסף, היו מנחות של פר צעיר , שני איילים וכבשים, יחד עם קורבנות שונים, כולם מבשרים על בואו של האדון ישוע. בברית החדשה, הגיע הכבש האמיתי (ישוע המשיח). הוא הקריב את עצמו פעם אחת, והשלים את הקורבן עבורנו, מקדש אותנו ומשחרר אותנו מגינוי.

היום, אינך צריך להביא כבש לכנסייה כקורבן חטא, אתה רק צריך לחזור בתשובה ולבקש מדמו של האדון לסלוח על חטאיך. כדי להקריב קורבן שלום, אתה פשוט צריך לבוא לכנסייה לקהילה ולקבל אחווה. בנייה מן האמת. הקרבת עולה כרוכה בתפילה בלשונות; רוח הקודש תתערב עבורנו בגניחות שאין מילים לבטא. הקרבת תבואה כוללת מעשר ושאר קורבנות; כל עוד אתה נותן ברצון, הקב"ה ישפוך ברכות מן השמים עליך (מלאכי ג, י).

2. בני ישראל יצאו ממצרים, וחג השבועות הראשון היה בהר סיני, שם כרת ה' ברית עם ישראל.

1) ה' ירד על הר סיני בזמן חג השבועות וכרת ברית עם בני ישראל.

כשהוציא משה את בני ישראל ממצרים והגיע למדבר סיני ביום הראשון לחודש השלישי, אמר ה' למשה: "אמור לבני ישראל:

'אתם בעצמכם ראיתם מה עשיתי למצרים, ואיך נשאתי אתכם על כנפי נשרים והבאתי אתכם אלי. עכשיו אם תשמעו לי לגמרי ותקיימו את בריתי, אז מכל העמים תהיו לנחלתי. כל הארץ היא שלי, אתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש.'" (שמות י"ט:4-6)

משה זימן את זקני העם והניח לפניהם את כל הדברים שציווה ה' לו לדבר. העם השיב כולם יחדיו: "נעשה כל דבר ה'." אז חזר משה ודיווח לעם את כל העם. דברי וגזירות ה'.

השיב העם: "אנחנו נעשה כל דבר שאמר ה'." אז סיפר משה לה' את דברי העם. ואז אמר ה' למשה: "אני הולך לבוא אליך בענן צפוף, כדי שהעם. ישמעו אותי מדבר איתך ותמיד ישימו בך מבטחו." ואז אמר משה לה' את דברי העם.

לאחר שלושה ימים, כשבוקר היום החמישים מאז יציאת בני ישראל הגיע למצרים, זה היה יום חג השבועות. ה' ירד להר סיני לעיני כל העם לתת להם את התורה ולהתקשר רשמית בברית. (חוזה נישואין) עם בני ישראל.

2) הברית שכרת ה' עם ישראל היא ברית, קשר שיימשך לעד.

בתנ"ך, אלוהים משווה את מערכת היחסים שלו עם עמו (הכנסייה) ליחסים של חתן וכלה, שהיא מערכת יחסים נצחית! בעיני אלוהים, נישואים יקרים מאוד; הם נקראים ברית. הכתובים אומרים: "לכן עוזב איש את אביו ואת אמו ומתאחד עם אשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב, כ"ד).

ברית היא דבר שאי אפשר להפריד אלא במוות; זה לא חוזה רגיל שניתן לסיים אותו בכל עת. למשל, רות, אישה מואבית, כרתה ברית עם חמותה נעמי, ואמרה " אל תדחק בי לעזוב אותך או לחזור ממך. לאן שאתה הולך אני אלך, ולאן שאתה נשאר אני אשאר. עמך יהיה עמי ואלוהיך לאלוהיי. במקום שתמות אני אמות, ו שם אקבר. יהי רצון שה' יטפל בי, בחומרה, אם אפילו המוות יפריד ביני וביני!" (רות ב':16/17) זוהי ברית; רק המוות יכול להפריד בין רות לאמה- בחוק.

כיום, צעירים רבים מתייחסים לנישואים כאל משחק, מתחתנים ומתגרשים כלאחר יד, דבר המכעיס את אלוהים. הכתובים אומרים: "אשר עזבה את בן זוגה נעוריה והתעלמה מהברית שכרת לפני אלוהים" (משלי ב', יז). ולכנסייה יש ברית! אלוהים הוא נצחי ואינו מת, למי שמאמין באדון יש חיי נצח. בדרך זו, שני הצדדים לא ימותו ולעולם לא ייפרדו.

3) ה' ירד להר סיני ביום השלישי ודיבר אל העם מההר ביום חג השבועות כאשר נתן להם את התורה:

"בבוקר היום השלישי היו רעמים וברקים, ענן סמיך מעל ההר, ותרועת שופר חזקה מאוד. רעדו כל המחנה. ואז הוציא משה את העם מן המחנה לפגוש את הקב"ה. הם עמדו למרגלות ההר. הר סיני היה מכוסה עשן כי ה' ירד עליו באש. העשן עלה ממנו כעשן מכבשן, וכל ההר רעד בחוזקה. ככל שגבר קול השופר. חזק יותר ויותר, משה דיבר וקול אלוהים ענה לו." (שמות יט:16-19, LIV)

באותו רגע דיבר משה, והקב"ה ענה לו. למרגלות הר סיני היו מיליוני אנשים, כולל בני ישראל ונוכרים רבים (שמות יב, ל"ח). בין הזרים הללו שבאו עם בני ישראל היו מצרים ועוד שונים. זרים שחיו במצרים (כולל כלב, אחד משנים עשר המרגלים, שאביו יפונה היה קניזי - במדבר ל"ב יב). זה היה נס שלא נראה מעולם בתולדות האנושות מלבד מה שמתועד בתנ"ך! אדון אלוהים דיבר את עשרת הדיברות לקבוצה מגוונת זו של אנשים עם שפות שונות בו זמנית.

בתולדות ישראל איש מעולם לא הכחיש את האירוע הזה. כאשר דבר ה' נכנס לאוזני האנשים הללו שדיברו בשפות שונות, הוא הפך לניב המוכר לכל אחד מהם. על פי המסורת היהודית אמר רבי יוחנן, " ביום חג השבועות הביא משה את העם למרגלות ההר, ומהר סיני בא קול ה', מתחלק ל-70 שפות כדי שכל העם עם ניבים שונים יבינו את חוק ה'".

4) הברית בסיני (ברית משה):

"כאשר סיים ה' לדבר אל משה על הר סיני, נתן לו את שני לוחות חוק הברית, לוחות האבן החרוטים באצבע אלוהים" (שמות ל"א, יח, נ"ב).

הברית בסיני, המכונה גם ברית משה, מתייחסת לברית שכרת ה' עם בני ישראל בהר סיני, שם נתן את החוק ורשם את עשרת הדיברות על שני לוחות אבן באמצעות אצבעו. שני לוחות האבן של החוק היה באותו גודל, כמו תעודת נישואין, עם אחת לכל צד, וכך החזיקו גם החתן וגם הכלה עותק, ששימש כתיעוד זה לזה.

במהלך חתימת הברית פעל משה כמתווך לברית הישנה, ​​וייצג הן את הקב"ה והן את העם. מצד אחד, משה יכול לייצג את הקב"ה בכריתת הברית עם העם, ומצד שני יכול היה לייצג את הקב"ה. אנשים בכריתת הברית עם אלוהים. אלוהים העביר את דבריו הקדושים למשה באמצעות שליחת מלאך (מעשי השליחים ז:38); כפי שכתוב, "התורה ניתנה באמצעות מלאכים והופקדה בידי מתווך" (גלטים ג'). :19)

לאחר שמשה עלה להר לקבל את הלוחות, תוך פחות מארבעים יום, מרדו בני ישראל והפרו את הברית בעשיית עגל זהב, והוכיחו את חוסר יכולתם של אנשים לקיים את החוק, אנשים לא יכלו לקיים את החוק, פנו לעבודת אלילים , עיסוק בחוסר מוסריות, מה שמוביל לנטישה ע"י האדון (הבעל). אולם ה' נאמן, אלוהים שומר את בריתו ומרחם. למרות שהוא נוטש זמנית את אשתו המתאבלת בלבה, בסופו של דבר הוא יעשה זאת. להשיב את האשה הנטמאה.

כמו שכתוב "כי קרא לך ה' כאישה עזובה ועגומה ברוחה, כאשת נעורים בדחייתך", אומר אלוהיך. "רק רגע עזבתי אותך, אך ברחמים גדולים. אני אכנס אותך." (ישעיהו ל"ד:6-7)

5) גם הברית הראשונה (הברית הישנה) נקבעה בדם:

הקב"ה הכריז על החוק בהר סיני, ובני ישראל הסכימו לכרות ברית עם הקב"ה, ובכך השלימו את טקס האירוסין. הכתוב אומר, 'הברית הראשונה (הברית הישנה) נעשתה בדם'. הכריז לכל העם כל צו משפט, לקח דם עגלים יחד עם מים, צמר ארגמן וענפי זעתר, וזרק את המגילה ואת כל העם ואמר: זה דם הברית. אשר אלוהים ציווה אתכם לשמור.' (עברים ט':18/20)

דם העיזים והשוורים ואפר הפרה המפוזר על הטמאים בטקס מקדש אותם כך שיהיו נקיים כלפי חוץ. על אחת כמה וכמה דמו של המשיח, שבאמצעות הרוח הנצחית הציע את עצמו ללא פגמים לה'. , נקה את מצפוננו ממעשים המובילים למוות, כדי שנעבוד את אלוהים חיים! (עברים ט':13-14)

6) התורה היא מתנת האירוסין:

חג השבועות (שבועות), המכונה "מתן תורה", הוא היום שבו ניתנה התורה. התורה מתייחסת להלכה, ומתן פירושו מתנה, במיוחד הכוונה למתנה שהחתן נותן לכלה בצאתו, כדי שתוכל להמתין לבעלה שיבוא להתחתן איתה בראש שקט. ביום זה קיבל משה את התורה בהר סיני כמתנת אירוסין, המסמלת את ברית הנישואין בין עם ישראל וה'. , ישראל באופן רשמי הפכה לאשת ה', מחויבת למלא אחר החוק, להיות ממלכת כוהנים, גוי קדוש בין כל העמים (שמות יט:5/6).

7) כלות נכריות שהוזמנו לעצרת ה':

"כאשר אתה קוטף את קציר ארצך אל תקצור עד קצה שדהך ואל תאסף את הלקט של קצירך. תשאיר אותם לעני ולנכרי היושב בקרבך, אני ה' אלוקיך." ( ויקרא כ"ג:22)

בויקרא כ"ג, ט"ו-כ"ב מזכירים את ההלכות שיש לקיים בחג השבועות, ופתאום בסופו נכתב על השארת פינות השדה לעניים ולזרים. דין חסד זה הוכן לקראת את הכלות הנכריות, כדי שיוכלו להזמין אותן לעצרת ה'.

על רות, אשה מואבית זרה, נאסר להיכנס לעצרת ה' על פי דברים כ"ג, ג. אולם היא לא יכלה לשאת לעזוב את חמותה הזקנה נעמי ועזבה ברצון את מולדתה כדי ללכת יחד לבית לחם. ביהודה, משרת את נעמי ברצון ועבודה לאלוהי ישראל ה'.

רות הייתה במקורה נתונה לקללה, אבל בגלל האדיקות המשפחתית שלה כלפי חמותה והדאגה שלה לעניים ולתושבי חוץ, היא הצליחה ללקט בשדות וזכתה להינשא לבועז העשיר, והפכה לחלקה. של אילן היוחסין של ישוע המשיח. כך הוזמנו כלות זרות לקבל חסד ולהצטרף לסעודת החתונה של הכבש יחד עם בני ישראל.